<h1>סמ"ג עשין סימן י"ט</h1>
<h2>דף נג:</h2>
וכורע חמש כריעות בכל תפלה ותפלה, בברכה ראשונה תחלה וסוף [ו]בהודאה תחלה וסוף ומסקינן ביומא פרק הוציאו לו (יומא נ"ג ב') [ש]כשגומר לו התפלה כורע ופוסע שלש פסיעות לאחריו כשהוא כורע ונותן שלום משמאל עצמו ואחר כך מימין עצמו, מפני ששמאלו הוא ימין השכינה שכנגד פניו כלומר כשהוא נפטר מלפני המלך נותן שלום לימין המלך ואחר כך לשמאל המלך (ע"פ רמב"ם תפלה פ"ה הל' י'—י"א ע"ש). גרסינן בפרק אין עומדין (ברכות ל"ד א') אם בא לשחות בסוף כל ברכה מלמדין אותו שלא ישחה. אמנם באמצע הברכות נהגו העם לשחות בראש השנה ויום הכיפורים (שם ל"א א' תד"ה ומוצאו). הכריעות שבתפלה כורע בברוך וזוקף בשם (ברכות י"ב א'), רב ששת הוה כרע כחיזרא דדיקלא פירוש כחריות של דקל בבת אחת והוה זקיף כחויא (י"ב ב' וע"פ רש"י) לישנא אחרינא מפרש רב האי חיזרא אחד ממיני קוצים וראשו כפוף כאגמון ואשמעינן שלא יכרע באמצעיתו וראשו זקוף (ערוך ערך חזר). ובירושלמי (ברכות דף י' ב') גרסינן מעשה באחד ששחה יותר מדאי והעבירו רבי אמי, ורבי חייא בר אבא לא מעבר אלא גער בו.
<h2>דף סט:</h2>
תניא בפרק בא לו (יומא ס"ט ב') ובמגילה פרק הקורא (כ"ד א') מדלגין בתורה בענין אחד ובנביא בשני עניינים וזה וזה בפרשיות סמוכות שיכול לגלול שם בטרם יפסוק המתורגמן לתרגם הפסוק שקראו באחרונה, ואין מדלגין מנביא לנביא, ובנביא של שנים עשר מדלגין ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו. כמה [הם] הקוראים, בשבת בשחרית [קורין] שבעה וביום הכיפורים ששה ובימים טובים חמשה אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם, בראשי חדשים ובחול המועד קורין ארבעה ובמנחה של שבת ויום הכפורים ובשני ובחמישי של כל שבוע ובחנוכה ובפורים בשחרית ובימי תעניות בשחרית ומנחה קורין שלשה ואין פוחתין ממנין זה ואין מוסיפין עליהם (רמב"ם תפלה פי"ב הט"ז). וקטן היודע לקרות ויודע למי מברכים עולה בשבעה למניין (ע"פ הי"ז שם).
<h2>דף פז:</h2>
בסוף מסכת יומא (פ"ח א' ורש"י ד"ה תנאי) נחלקו חכמים אומרים זמן תפלת נעילה גם בלילה ולכך אוסרים לבעל (ה)קרי לטבול מן המנחה ולמעלה ביום הכיפורים ורבי יוסי מתיר שסובר שמצותה ביום הילכך יטבול ויתפלל, ומסקנא כתב מורי שראוי להתפלל תפילת נעילה ביום ואם התפלל בלילה יצא (תו"י שם).
